אמיר ניסן פרופיל מקצועי

שיעורי צ'י קונג - אמיר ניסן

מלמד צ'י קונג במשך 18 שנים ומשמש נציגו הראשי של מאסטר צ'אן צ'ינג צ'ונג בישראל.

ב -1990 התמחות  במשך שנתיים בהונג-קונג בלימודי צ'י קונג אי צ'ואן- אצל מאסטר Chen. מאז ממשיך להשתלם באופן קבוע בהונג קונג.

משמש נציגו הרישמי של מאסטר Chen בישראל.

 

מטפל ברפואה סינית

מטפל ותיק ברפואה סינית וחבר בעמותה לרפואה סינית. מומחה בטיפול בבעיות אורתופדיה.

מרצה לרפואה סינית, צ'י קונג וטווינה במכללות המובילות מזה 12 שנים.

בעבר מייסד ומקים של מגמות הצ'י קונג הרפואי והטווינה במכללת ג'נסיס.

לימודי רפואה סינית, דיקור סיני  וצמחי מרפא, במכללת ג'נסיס במשך 4 שנים.

התמחות בפיזיותרפיה סינית,  טווינה, בשנת 96, בבריאוטבע,-בית הספר הראשון בארץ לטווינה.

אלוף ישראל בקרטה לשנת 1982-3.

 

סיפורי האישי - מלחימה וכח חיצוני לעוצמה פנימית

שלב הקראטה

היכרותי עם אומנויות המזרח החלה כמו אצל הרבה ילדים בחוג ג'ודו. הייתי בן 12, באחד השיעורים ילד שהיה הרבה יותר גדול תפס אותי בריתוק. לא יכולתי לזוז. הייתה לי יד אחת שיכלה לזוז ומתוך תסכול נתתי לו מרפק עם היד החופשית. הילד השני התחיל לבכות והמורה סטר לי ונזף בי. עזבתי את חוג הג'ודו וחיפשתי אומנות לחימה שאפשר גם להכות בה.

היות והייתי קטן מידות החלטתי שיהיה לי קל יותר להכות את היריב מאשר להפיל אותו.

וכך מצאתי את חוג הקראטה. מועדון הקראטה היה בית שני שלי. הייתי מתאמן 5 פעמים בשבוע כמה שעות ביום. בהיותי ילד קיוויתי והאמנתי שברגע שאקבל חגורה שחורה הכול יהיה אחרת... שברגע שאקבל חגורה שחורה אהיה אמיץ, חזק, מצליח, ובלתי מנוצח...
בגיל 16 זכיתי באליפות ישראל מקום שלישי בארץ בקטגוריית המשקל שלי ובחגורה שחורה.

שנה אחרי, זכיתי מקום ראשון באליפות הארץ.

תקופה קצרה הייתי באופוריה מההישג, אך לאחר תקופה קצרה האופוריה התפוגגה.

התאכזבתי מהעובדה שגם כשמיומנים בקראטה, למשקל ולכוח יש גורם משמעותי.

הקראטה תרם לי רבות ביכולת הגופנית, משמעת עצמית, ריכוז, קורדינציה, אך היה לו מחיר.

סבלתי כבר בגיל 17 משחיקת סחוסים וכאבי ברכיים חזקים, גם למאמן שלי היו ברכיים הרוסות כמו להרבה מתרגלי קראטה אחרים שהתאמנו בעצימות של כמה שעות ביום.

שלב ה- טאי צ'י

חיפשתי אומנות שיש בה יותר משימוש בכוח ומהירות, אומנות שאין בא נסיגה עם הגיל.

החיפושים הובילו אותי לטאי צ'י צ'ואן. טאי צ'י צ'ואן היא אומנות לחימה סינית רכה ( טונוס השרירים נמוך).

טאי צ'י זה הסימבול של היין והיאנג, טאי צ'י צ'ואן זו אומנות לחימה שמשתמשת בעקרונות של הדאואיזם כגון רכות גוברת על נוקשות, הקשבה, הצטרפות ולא לפעול בכוח מול כוח.
הטאי צ'י צ'ואן מוכר לרוב בתנועה האיטית הזורמת והרפויה המאפיינת את התבנית שלו.

כשהתחלתי לתרגל טאי צ'י אומנות זו לא הייתה מוכרת והיה קשה למצוא מורים.

למדתי טאי צ'י אצל מספר מורים במשך כ-6 שנים.

ה- טאי צ'י היה שונה מהקראטה שלמדתי ותחילה היה לי מוזר. בקראטה מתרגלים הרבה עבודה על מהירות וכוח מתפרץ, ותזמון. בטאי צ'י העבודה הייתה איטית ורפויה.

הטאי צ'י שיפר את היכולת שלי להרפות ועזר לי להוריד את העומס מהברכיים.

למרות שה- טאי צ'י מוגדר כאומנות לחימה, רוב המתרגלים בו מחפשים רק את הפן הבריאותי.

המורים שהכרתי היו מתרגלים קצת יישומים מהתבנית אך אם היו מתקיפים אותם בכוח מלא ובתזמון על ידי לוחם מנוסה, הם לא היו יכולים ליישם את הטאי צ'י.

המורים שהייתה להם יכולת לחימה תרגלו גם אומנויות לחימה אחרות.

למרות שאהבתי את הטאי צ'י הפריע לי שבטאי צ'י יש יותר מדי תנועות והתעסקות איתן.

הרגשתי שלמרות שבטאי צ'י מחפשים עבודה פנימית כל הזמן עובדים על עוד ועוד תבניות.

בתחילה לומדים תבנית די ארוכה שלוקח בדרך כלל בין חצי שנה לשנתיים ללמוד את התנועות בהלעומק,  ואז לומדים תבניות של תרגול בזוגות. לפעמים מוסיפים כלי נשק כגון חרב ועוד.
היה נראה לי שהעבודה על התנועה החיצונית היא על חשבון הכניסה לעומק, לעקרונות, למדיטציה וכוח הפנימי.

שלב הצ'י קונג הרפואי והאי צ'ואן.

דרך טאי צ'י צ'ואן הכרתי את אומנות ה- צ'י קונג הרפואי ואת אומנות ה- אי צ'ואן.

צ'י= אנרגיית חיים ; קונג= אימון ( בדרום סין נהגה כ- קונג ובמרכז סין כ- גונג).

ה -צ'י קונג הוא מערכת תרגילים סיניים, שתורמים לאיזון הגוף והנפש ומגברים את אנרגיית החיים של המתרגל.

הצ'י קונג ענה על הצורך שלי בעומק.

בתחילה למדתי עמידות מדיטציה שנקראות ZHAN-ZHUANG אלו עמידות שמחזיקים בהן תנוחה אחת לאורך זמן. בתקופת הטאי צ'י הייתי מתרגל עמידות אלו שלושה מחזורים של שעה כל יום.

בנוסף למדתי בצ'י קונג מספר תרגילים מאזנים שמשפרים את: היציבה, הנשימה, הריכוז, האיזון הנפשי והאנרגטי.

בארץ לא מצאתי באותו זמן מורה שההתמחות העיקרית שלו היא צ'י קונג. המורים שהיו אז בארץ היו מלמדים טאי צ'י וחלק קטן של השיעור היה מוקדש לצ'י קונג.

הנסיעה להונג קונג.

לפרנסתי עבדתי בענף היהלומים בבוקר ובערב הייתי מתאמן. לא אהבתי את עבודתי  ומחשבותיי היו נתונות רוב היום למה שבאמת אהבתי.

החלטתי לעשות את מה שאני באמת אוהב מכרתי את כל מה שהיה לי וקניתי כרטיס טיסה בכיוון אחד להונג קונג וטייוואן.

חשבתי שבמקום בו רוב האוכלוסייה היא סינית אוכל למצוא בקלות מורה.

הפארקים בהונג קונג מתחילים להתמלא בחמש בבוקר באנשים שמתרגלים אומנויות לחימ.

טאי צ'י וצ'י קונג.

הפארק מתמלא קבוצות, רובן פרטיות וחלקן מטעם העירייה.

לאכזבתי הרמה של הקבוצות לא הייתה גבוהה רובן התעסקו עם תנועות.

התחלתי לנדוד בכל הפארקים ולחפש מידע גם באגודות של צ'י קונג ואומנויות לחימה.

הגעתי לקבוצה של אנשים שעסקו בצ'י קונג רפואי. הייתה להם מורה בת מאה וחמש שהייתה מתרגלת תרגיל אחד שלוש שעות ביום.

למדתי שם צ'י קונג רפואי אך משהו היה חסר לי.

בוקר אחד בחיפושי בבוקר בפארקים עליתי לפארק מאוד קטן ושם ראיתי מישהו מתרגל עמידת מדיטציה אחת במשך שעה מבלי להחליף אותה.

אני באותה תקופה תירגלתי חמש עמידות בשעה כמה פעמים ביום.

ידעתי שכדי לעמוד שעה בלי לזוז צריך יכולת מנטאלית גבוהה.

ניגשתי לאיש ושאלתי אותו אם הוא מורה ואם הוא מוכן ללמד אותי?

הוא ענה שהוא רק תלמיד ועוד מעט המורה יגיע.

התלמיד סיפר לי שהמורה שלו היה מאסטר צ'אן צ'ינג צ'ונג . המורה מגיע כל יום לפארק בוקר וערב בין שבע לעשר.

למורה הייתה קבוצה לא גדולה שהתאמנה ברצינות תחת השגחתו הקשוחה .

כשהמורה הגיע התלמיד הפנהאליו את בקשתי ללמוד. המורה דיבר רק סינית והוא ניגש אלי עם התלמיד. המורה אמר שהוא לא מלמד מערביים ונשים.

הופתעתי מהתשובה שלו כי היו שלוש נשים בקבוצה שלו ומערבי אחד.

אז המורה הצביע על התלמיד המערבי ואמר שהוא אמריקאי פרופסור שמרצה באוניברסיטה של הונג קונג..

המורה הצביע על התלמיד ואמר "שש שנים אני מלמד אותו ושש שנים הוא לא למד כלום ולכן אני לא רוצה עוד תלמיד מערבי".

התפלאתי שהמורה מעליב כך את תלמידיו. יותר מאוחר התברר לי למה המורה התכוון...

המורה היה פונה לתלמיד האמריקאי ואומר לו שעכשיו הוא צריך לתרגל בצורה מסויימת את התרגיל והתלמיד היה עונה לו תשובות בנוסח"אבל קודם לימדת אותי אחרת" או  "אני חושב שכך, אני חושב אחרת".

לפני שהאמריקאי היה מסיים את דבריו המורה היה מסתובב והולך...

התלמידים הסבירו לי את חוק האלף: כשהמורה מראה משהו יש לתרגל אותו ולחוות אותו אלף פעם , רק אחר כך מותר לשאול שאלה. זאת מכיון שהמורה אינו מעוניין בדעה שבאה רק מהראש.

למרות שמאסטר צ'אן לא הסכים לקבל אותי הייתי מגיע לפארק בזמנים שהוא לימד. הייתי מתרגל בצד ותוך כדי כך מסתכל. יום אחד חיקיתי את מה שהמורה תרגל לבד בצד ופתאום המורה צעק אליי בסינית.

אחד התלמידים שידע אנגלית ניגש אלי ואמר שהמורה אומר שלחקות אותו מבלי להבין יכול להיות מסוכן ולא מועיל. אמרתי לתלמיד שאם המורה יסכים ללמד אותי, אני לא אתרגל משהן שאני לא מבין.התלמיד חזר עם המורה ואמר לו שהוא ילמד אותי אם אני אמלא מספר תנאים:

אני אשאר בהונג קונג תקופה ארוכה

תהיה לי עבודה קבועה בהונג קונג

אני אתאמן לאורך כל התקופהברצינות רבה.

חיפשתי עבודה בהונג קונג עד שמצאתי עבודה בתור שחקן וניצב בסרטי קונג פו ברמה נמוכה.

בהונג קונג יש תעשייה גדולה של סרטים בסגנון זה. בדרך כלל יש מספר עלילות שממחזרים אותן, והשחקנים באים לרוב מאקרובאטיקה ולא מאומניות לחימה.

הבמאים הסבירו לי שבסרטים התנועות צריכות להיות גדולות ועם הבעות פנים מוחצנות, זאת לעומת אמנות לחימה שם הלוחם מסתיר את התנועות שלו ומחפש תזמון שיפתיע את היריב. לסינים היה חוש צדק מפותח.. אם מערבי נלחם נגד סיני הוא תמיד צריך להיות הרע ולהפסיד בסוף... חזרתי למורה ואמרתי לו שאני עומד בתנאים.

כשהתחלתי ללמוד את אצל מאסטר צ'אן הוא שאל אותי מדוע  אני רוצה ללמוד?

עניתי לו שאני מעוניין לעבוד על ההכרה ועל העוצמה הפנימית.

מאסטר צ'אן אמר שכל סגנונות הקונג פו רוצים להגיע לאותו מקום אך הדרכים שונות.

הוא מלמד בעיקר שני סגנונות טאי צ'י ו-אי צ'ואן.

מתרגל טאי צ'י מנסה להגיע לפסגה כשהוא מטפס לאט מסביב להר עד שהוא מגיע.

מתרגל אי צ'ואן הולך ישר למעלה בדרך הקצרה אך היותר קשה.

בטאי צ'י יש הרבה תנועות, האימון אומנם קשה אך הוא יותר קל מאי צ'ואן.

באי צ'ואן מתרגלים מעט מאוד תנועות בחוץ כי עיקר העבודה היא פנימית.

בחרתי ללמוד אי צ'ואן.

באי צ'ואן ישנן שתי צורות לימוד:

Yang Shen (אריכות ימים) - זו הדרך שמתאימה לרוב האנשים והדגש העיקרי בה הוא השמירה על הבריאות והאימון בדרך זאת יותר מתון.

Kong Fu/Gong Fu -זוהי רמת האומנות המתרגל מתרגל בעצימות גבוה עמידות ארוכות וקשות יותר וכך וגם בתנועות יש יותר דגש על העוצמה.

ברמה זו הקושי הפיזי ומנטאלי הוא גבוה. המתרגל חווה כאבי שרירים ותסכול. הוא לומד להרפות בתוך הקושי, להיות בתוך הקושי מבלי להלחם בו ומבלי לברוח ממנו, וגם בקושי למצוא שלווה.

מאסטר צ'אן מלמד אי צ'ואן לרוב בדרך ה- Gong Fu.

המורה אמר לי שמי שרוצה ללמוד אי צ'ואן הקושי והתסכול הם חבריו הקרובים ביותר וכך היה. המורה הראה לי רק עמידה אחת אותה תרגלתי שלוש פעמים ביום עד שהגעתי לשלושה מחזורים של שעתיים. רק אחרי שלושה חודשים המורה הראה לי תנועה אחת לתרגל אחרי העמידה. רוב הזמן הייתי מתוסכל כי לא הבנתי מה המורה רוצה.

המורה  ידע אז באנגלית רק שתי מילים- Yes ו- No. המורה היה מסתכל עליי יום אחרי יום  ואומר No. לא הבנתי מה לא בסדר. יום אחד כשתרגלתי הרגשתי שהתנועה בחוץ קורית גם בתוך הגוף וההכרה. אז המורה אמר Yes, Yes ! מיד כששמחתי הוא אמר No..

מאסטר צ'אן הוא ממשפחת צ'אן ותרגל את קונג פו של משפחתו - טאי צ'י בסגנון צ'אן.

בנערותו הוא היה חולה והיה לו חום שלא ירד במשך חודשים. לא הצליחו לרפא אותו  לא על ידי רפואה סינית ולא ברפואה מערבית. הוא נשלח לרופא בשם לינג טאי צ'ונג. שהיה רופא סיני וגם תלמידו של וואנג שיאנג צ'אי, מייסד האי צ'ואן .
לינג טאי צונג נתן לו צמחי מרפא ולעמוד עמידת מדטציה ZHAN ZHUANG .

לאחר זמן מסויים צ'אן הבריא. צ'אן הבחין שלינג טאי צ'ונג היה בעל עוצמה הרבה יותר גדולה מהמורים שהיו לו לטאי צ'י.

הוא שאל את לינג טאי צ'ונג מאיפה העוצמה שלו ולינג טאי צ'ונג ענה שזה מהאי צ'ואן.

כך מאסטר צ'אן נהיה תלמידו האישי של לינג טאי צ'ונג. אי צ'ואן ו- צ'י קונג רפואי הפכו לסגנונות העיקריים שלו. זאת למרות שהוא למד גם טאי צ'י, שינג אי (Xing Yi) , ובה גואה   (Ba Gua).

מאסטר צ'אן אומר : "דברים פשוטים עובדים יותר מדברים מסובכים. אי צ'ואן פשוט בתנועות החיצוניות אך הוא מורכב ברעיונות הפנימיים".

שהיתי בהונג קונג מ 1990 עד סוף 1992 ואז הגעגועים למשפחה ולחברים הובילו אותי חזרה לישראל.

לאחר כמה שנים בארץ התחלתי לחזור ללמוד אצל מאסטר צ'אן בגיחות של שלושה שבועות פעם או פעמיים בשנה.

מאסטר צ'אן נותן לי חומר לעבודה בישראל ואז אני חוזר אליו כדי לתקן ולהעמיק וללמוד.

כל פעם שאני חוזר להונג קונג אני מגלה שלמרות שאני מתרגל צ'י קונג כ- 20 שנה אני רק בהתחלה.

הפער ביני לבין מאסטר צ'אן ברמת הידע רק גדל.

מאסטר צ'אן הקדיש את רוב זמנו לאומנות והוא ויתר על חיי משפחה.

היום תלמידים לא יכולים להתאמן במסירות כמו שהתאמנו בעבר בגלל אורח החיים המודרני הצפוף, הצורך להתפרנס ולגדל משפחה.

אני מנסה ללמוד וללמוד את האומנות בצורה המסורתית כמו שאני לומד ממסטר צ'אן עד כמה שאפשר גם בישראל.

הרפואה הסינית.

כדי להרחיב יותר את הידע שלי החלטתי ללמוד רפואה סינית.

המכללה הראשונה שלימדה פיזיותרפיה סינית (טווינה) בארץ הייתה מכללת בריאות טבע.

בריאות טבע הביאה מורים סינים מסין כדי ללמד את ה- טווינה שלא הייתה מוכרת בארץ.

בתחילה לימד שם מורה בשם lu li לאחר מיכן לימדו שם Hua Dong ן- Hui Qing אישתו.

התנועות בטווינה באות מתוך אומנויות הלחימה הסיניות הסיניות והצ'י קונג.

בשאנג חי שבסין לימודי הטווינה הם לימודים של חמש שנים בהם לומדים את כל הרפואה הסינית עם התמחות בטווינה. במשך כל שנות הלימודים לומדים  גם צ'י קונג.

בארץ המכללות הרציניות מלמדות שלוש שנים טווינה לרוב במסגרת לימודי רפואה סינית של ארבע שנים.

במכללת בריאות טבע למדתי טווינה ולימדתי צ'י קונג.

את לימודי הרפואה הסינית ( דיקור וצמחים) השלמתי במכללה לרפואה משלימה שיותר מאוחר הפכה להיות מכללת ג'נסיס.

במכללת ג'נסיס הקמתי את מגמות הצ'י קונג הרפואי והטווינה.

היום אני מלמד טווינה וצ'י קונג במכללת רידמן ואני מרכז את מגמת הצ'י קונג באגודת הספורט מכבי תל אביב משנת 1993. אני מטפל ברפואה סינית ב קליניקת "אמירה" עם אישתי מירה.

רפואה סינית היא מקצוע מרתק בעבורי.הידע הוא עצום ואני לומד בהשתלמויות רבות גם ברפואה סינית וגם בתזונה סינית ומערבית. לדעתי שילוב כל הכלים של הרפואה הסינית (דיקור, צמחים, טווינה, תזונה סינית וצ'י קונג) הוא היעיל ביותר. כשהמטפל שולט בכל הכלים הוא יכול למצוא את השילוב הכלים הנכון ביותר למטופל. להבנתי למטופל יש חלק חשוב בטיפול בשינוי אורח חיים תזונה, פעילות גופנית והגשמה עצמית. אני מאמין בשיתוף פעולה עם הרפואה המערבית ואני נוהג לשתף פעולה עם רופאים, אורטופדים, ופסיכולוגים.

אני מאמין בחשיבות הקשר האישי שנוצר בטיפול ובמתן תשומת לב מלאה ולכן מקפיד לקבל רק מטופל אחד כל שעה.

כיום חיי מורכבים בעיקר משלוש אהבותי הגדולות- משפחתי, צ'י קונג וטיפול והוראה ברפואה סינית.

אמיר ניסן

רפואה סינית משולבת , מומחה לאורתופדיה וטווינה מלמד צי קונג אי צואן משנת 1992

צרו קשר  052-3683548

 

לסרטוני וידאו נוספים לחצו כאן

 

עדכונים אחרונים
ראיון עם Keith Kwok Lap Yin
להמשך לחצו כאן