נתיב האי צואן (The Right Path of Yiquan)מאת וואנ שיאנג צאי /תרגום גדי שפיצר

כדי לסייע להבנת הספר, הוספתי בסוגריים במקומות שונים את שמות המונחים כפי שהם מופיעים בתרגום האנגלי

תוכן העניינים

  1. הערה לתרגום העברי
  2. הקדמת המחבר

                                                 נתיב האי'-צ'ואן הנכון

הערה לתרגום העברי
הספר נכתב במקור בסינית ותורגם לאנגלית. כבר בתרגום לאנגלית סביר להניח שחלק מכוונת המחבר המקורית טושטשה או תורגמה, מחוסר ברירה, בצורה שאינה תואמת לחלוטין את אמירתו המקורית של וואנג שיאנגזאי.
עתה, בעת התרגום מאנגלית לעברית, בהחלט יתכן שתופעה דומה קרתה.
כדי להישאר נאמן למקור כמיטב היכולת, ניסיתי להתייחס גם לרוח הדברים, לקונטקסט הכללי, ולבצע השוואה לאמירות דומות במקומות שונים.

כדי לסייע להבנת הספר, הוספתי בסוגריים במקומות שונים את שמות המונחים כפי שהם מופיעים בתרגום האנגלי, לדוגמא: עוצמה – Strength, כוח – Force, הכרה – Yi, דָעת – Mind, רוח – Spirit, נפש – Anima וכיו"ב. כמו כן השתדלתי להוסיף בסוגריים מושגים המוכרים לרוב בשמם האנגלי לאלה העוסקים באומניות לחימה, רפואה סינית או צ'י-גונג, וכן מושגים אשר להרגשתי אינם "עוברים" טוב לעברית (לדוגמא "Waist" שמשמעותו פלג הגוף בין הירכיים לצלעות אשר תורגם ל"אגן", ו "Torso" שמשמעותו גוף ללא גפיים וראש אשר תורגם ל "גוף")
טקסט המופיע בסוגריים, אשר אינו אחד ממושגים אלו, הוא מאת המחבר המקורי (בעיקר בפרק "נוסחאות המבוטאות בפסוק").

ההערות בתחתית הדף נמצאות כבר בתרגום האנגלי. הערות אלו סומנו בצבע כחול. ההערות מכילות מידע נוסף רב וחשוב, אך לדעתי, לוקות בפשטנות יתר לעיתים. השתדלתי שלא להיעזר בהן בתרגום הטקסט המקורי עצמו אך ההערות הובאו כלשונן. הקורא ישפוט אם הערות אלו מדויקות או לא.

ישנן מקומות מעטים שבהן הוספתי טקסט שלא נמצא במקור או בתרגום האנגלי, תוספות אלו סומנו בצבע חום. מלבד שני הערות בתחתית הדף, הוספתי טקסט רק במקומות בהן לא היה מנוס מכך לשם הבנת הנקרא.

גדי ש. פב' 2007

הקדמת המחבר
את דרך אומנות הלחימה קשה להביע במילים.

"ספר השירים" (1) מספר על אגרוף ו"ספר הדקלומים" על האבקות, שני הספרים מקורם בתקופה בו נוצרו אומניות אלו.

בזמן שושלת האן (260 לפנה"ס עד 220 לספירה), הואה-טו (Hua Tou) ייצר את "משחק חמשת החיות", אשר הכיל את מהות דרך הלוחמה, אך כתוצאה ממיעוט מתרגלים אין שומעים על כך עוד. בזמן שושלת ליאנג (502 – 557 לספירה), דא-מו (2) בא למזרח. בנוסף לדרשות אותן דרש בפני תלמידיו, לימד גם את אומנות תרגול הגוף, אשר כללה את היתרונות הקיימים ברוחם (Spirit) של הציפורים והחיות בשילוב שיטות לטיפוח לשד העצמות ואימון השרירים והגידים. כך ה"אי-צ'ואן" (האגרוף של ההכרה Yi-Quan) או "שין-אי-צ'ואן" (אגרוף ההכרה והנפש, Xin-Yi-Quan) נוצר. מספר החסידים והמתרגלים המיומנים של שיטה זו היה רב, כך ששמו של מנזר שאולין יצא למרחוק.

מאוחר יותר, יואה-פיי (Yue Fei)(3) ליקט את תמציות השיטות השונות וייצר את "חמשת המיומנויות" – צירוף של אגרוף, "סאן-שו" (קרב חופשי, San-Shou), "ליאו-שו" (התגוששות והאבקות, Liao-Shou) וכו'. לשיטה זו קרא "שינג-אי-צ'ואן" (תבניות האגרוף של ההכרה, Xing-Yi-Quan).

כאשר שקטה הארץ והשקט והשלום שררו בה, גברה ההערכה כלפי ההשכלה והאומניות האזרחיות, וכל דבר צבאי או לוחמני נתפש כנחות. רוב אומני הלחימה הביאו חורבן על עצמם בגלל הלך הרוח העוין שלהם, כך שהמלומדים אנשי הממשל החלו לייעץ זה לזה להימנע מאומני הלחימה. בצורה זו, אומניות הלחימה אשר כללו ידע אקדמי עצום, לא יכלו להימסר לאורך הדורות. זמן רב חלף ללא שינוי במצב זה, אפילו אם היו אנשים שהוקירו והחזיקו ב"טאו" (4), רובם הסתירו את הידע שלהם באומנות הלחימה וחששו להיות מזוהים ברבים עימה. אין ספק שזהו הפסד גדול לתלמידי אומניות הלחימה בדורות מאוחרים יותר.

בזמן שושלת צִ'ינג האחים דאי (Dai) ממחוז טאי'יואן (TaiYuan) היו מיומנים באומנויות הלחימה, אך אומנות זו הועברה רק למר לי לואוננג (Li Luoneng) ממחוז שנשיאן (ShenXian) בפרובינציית חביי (Hebei). מר לי לואוננג לימד רבים, אחד מתלמידיו שהשיג את מיומנויותיו היחודיות היה מר גואו יאנשן (Guo Yanshen) מאותו המחוז. כאשר לימד מר גואו את תלמידיו שינג-אי-צ'ואן, הבסיס לאימונים היה ה"ז'אן-ז'ואנג" – עמידות הייסוד (Zhan Zhuang, Pile Standing). רבים למדו ממר גואו אך רק מעטים לקחו על עצמם לחלוטין את הוראותיו. מר גואו אף אמר ש"הבלתי מתאימים אינם יכולים ללמוד, ולא ניתן ללמד את הבלתי מתאימים".

אני מאותו הכפר של מר גואו, שהיה קרוב משפחתי, כך נוצרה ידידות אמיצה בין מבוגר לצעיר, מר גואו אף העריך את תבונתי ולכן לא עָייף מללמד אותי אומנות דגולה זו ברצון וברצינות, גם כשהיה זקן ונוטה למות.

כללי המוסר הישנים אינם תקפים עוד בתקופה המודרנית. רוב התלמידים נוטים אחר יוצא הדופן והמוזר, אינם מבינים כי האמת אינה נמצאת בשום מקום פרט לפעילות היום יומית ולכן מתעלמים ממנה משום שהיא כל כך קרובה. עובדה זו מאוששת את האמרה "הטאו לעולם אינו נמנע מאנשים, אך אנשים גורמים לטאו להימנע מהם". אינני רודף פרסום בדומה לאנשים בתקופה המודרנית הממהרים ומשתוקקים לדברים מבלי לבדוק את העובדות תחילה והמחפשים תהילה ללא תוחלת. אלה המחפשים כסף אינם לומדים או מעלים שאלות משל עצמם, אלא רק מעתיקים כתבים ישנים ומזיקים, משתמשים בהם כאמצעי פרנסה בלבד. בעזרת כתבים אלו המלאים בהבלים הם יוצרים בכוונה אווירה של מסתורין, בתחילה כמו חזיון תעתועים שהוא יציר הדמיון ואח"כ כמו "הרים גבוהים ומים רחוקים". מכיוון שאלו אינם קשורים או קרובים זה לזה, אפילו תלמידים שקדנים יאבדו בערפל סמיך ללא אפשרות להפריד בין אמת ושקר. בור ועם הארץ עדיין מניח כי הטאו של החכם אינו ניתן להשגה! כאשר האנשים המבקשים כסף משתלטים על הדרך כיצד יכול הטאו הגדול לשגשג? מאוחר בלילה אני תוהה ונאנח עמוקות שוב ושוב...

למרות שאינני זריז מטבעי, בסתר ליבי אהבתי את דרך הלחימה וכך השגתי מדריך אל האמת. תיעדתי את מרבית משנתו היום יומית של מורי וערכתי אותה לספר. הוראות אלו יועילו לי ולאחרים.

אינני מעז להיות אנוכי ואני מצפה שאנשים השואפים לאותן מטרות כמוני יפיקו תועלת מספר זה והוא לא יפורסם לשווא.

זוהי הקדמתי.

השנה ה 18 לרפובליקה של סין (ספטמבר 1928) וואנג יוסנג (5) ממחוז שנשיאן
(1)ספר השירים הוא אחד מששת הספרים הקלאסיים הסינים. חמשת האחרים הינם "ספר ההיסטוריה", "ספר הטקסים", "ספר המוזיקה", "ספר התמורות" ו "קורות הסתיו".
(2)דא-מו הוא השם הסיני של בודהידהרמא, נזיר הודי שהציג את הבודהיזם לסין וייסד את מנזר שאולין. דא-מו נחשב למייסד הזן.
(3)יואה-פיי הוא גנרל מפורסם שחי בזמן שושלת סונג. סיפורים רבים נקשרים לדמות זו אך רק מעט עובדות היסטוריות.
(4)טאו הוא החוק האוניברסאלי, או מילולית "דרך". מושג הטאו הוא ייסודי להבנת פילוסופיית הטאואיזם ובעל חשיבות עליונה בדרך המחשבה הסינית. אדם בעל טאו משמעו אדם אשר הבין את וחי עפ"י הטאו.
(5)במהלך חייו נודע וואנג בשמות שונים. שם הלידה שלו היה "שיאנג זאי" ובגיל 20, כמקובל בסין באותה עת, שינה שמו ל "יוסנג".

הגדלת העוצמה (6) באמצעות עמידות הז'אן-ז'ואנג (עמידות הייסוד)
כדי להשיג נפלאות בתחום אומניות הלחימה על אדם להגדיל את עוצמתו באמצעות עמידות הייסוד. זהו הבסיס וזוהי נקודת ההתחלה. מהות השינוי הנגרם מכך היא הפיכת החלש לחזק והמגושם לזריז.

כמו תלמיד הזן המתחיל במשמעת דתית, הופך להיות מיומן בשלוותו, רוכש תובנה, מוצא עדות למקור רוחו, מבין את הריקנות ולבסוף משיג את ההישג העילאי, רק כך יכול אדם ללמוד את הטאו.
כמו הזן כך גם אומנויות הלחימה. כאשר אדם מתחיל ללמוד, לרשותו עומדות עמידות רבות מספור, לדוגמא – "שיאנגלונג-ז'ואנג" (עמידת הכנעת הדרקון, Xianglong Zhuang), "פוהו-ז'ואנג" (עמידת אילוף הנמר, Fuhu Zhuang ), "זיוו-ז'ואנג" (עמידת צהריים-חצות, Ziwu Zhuang), "סנצאי ז'ואנג" (עמידת שמיים-ארץ-אדם, Sancai Zhuang) ועוד. עתה יש להפטר מהריבוי ולהיצמד לפשטות - קח את יתרונות כל עמידה וחבר אותם לעמידת ייסוד אחת – "הוניואן ז'ואנג" (7) (Hunyuan Zhuang). עמידה זו טובה לפיתוח עוצמה, נוחה ללחימה מעשית, מכילה את תמצית ההתקפה וההגנה ומתאימה לחקירת הצִ'י (8). לאחר 10 ימי אימון ייראה התלמיד תוצאות באופן טבעי. מילים כתובות אינן יכולות לתאר את נפלאותיה.

בעת לימוד עמידת הייסוד יש הכרח להימנע מהפעלת כוח (9) בגוף ובהכרה. שימוש בכוח יגרום לצִ'י להיות נרפה, כאשר הצִ'י נרפה המודעות פוסקת, כאשר המודעות פוסקת הרוח (10) נשברת ושבירה זו של הרוח גורמת לטיפשות.

בנוסף יש להימנע מהרמת הראש מעלה, קימור הגוף קדימה, כיפוף מוגזם של המרפקים והברכיים או יישורם המוגזם. על המרפקים והברכיים להראות כפופים אך לא כפופים, להראות ישרים אך לא ישרים ועל השרירים והמפרקים להימתח. על הראש להיות זקוף, עצם הזנב והגב צריכים להיות ישרים, על הצִ'י לשקוע ועל הדָעת (Mind) להיות שלווה. קצות האצבעות והבהונות מפעילות מעט כוח, השיניים סגורות אך לא סגורות, הלשון נראית כמקופלת למעלה אך אינה מקופלת, בכל הגוף הנקבוביות נראות רגועות אך אינן רגועות וכך העוצמה הפנימית מופנה החוצה והנקודות החלשות הופכות לעוצמה אדירה.
אין זה קשה לתפוס את העקרונות. (11)
(6)כדי לשמור על המשמעות המקורית של התרגום האנגלי (הזהה, כך אני מקווה, למשמעות המקור), המילה "Strength" תורגמה בכל מקום ל"עוצמה" וכך גם המילה "Power". לעומת זאת המילה "Force" תורגמה בפשטות ל"כוח".
(7)הוניואן ז'ואנג - עמידת העיגוליות המושלמת. הכוונה בעיגוליות מושלמת למשהו שאינו מוגבל לצורה או נפח מסוימים. אין הכוונה לעמדה או צורה קבועה שאינה משתנית.
(8)צִ'י הוא מושג בעל הרבה משמעויות שאינו ניתן ממש להגדרה במילים. לרוב ניתן לחוש ולהגדיר את תוצאותיו, כמו הצבע השחור שאינו ממש "צבע" אך ניתן "לראותו" בכל מקום. חלק ממשמעויות הצִ'י הן אוויר, נשימה, נמרצות, רוח וכיו"ב. אין הכוונה ל"אנרגיה" מסתורית אלא למשהו הניתן לתפישה באמצעים אינטואיטיביים.
(9)הכוונה כאן לכוח שרירי מגושם המופעל בכיוון אחד ע"י אדם לא מיומן. אין כאן הנחייה לא להפעיל שרירים בעת התרגול, אחרת לא היה ניתן כלל להחזיק מבנה כלשהוא, אולם על הכוח השרירי להיות כמעט תת-מודע, יותר תוצאתי מאשר מכוון.

להמשך המאמר לחצו כאן 

 לשיעור היכרות ללא תשלום ולקבלת מידע מידע נוסף על שיעורי צ'י קונג- אי צ'ואן לחץ כאן

 



(10)רוח – Spirit , לעיתים הכוונה לנפש או לתת-מודע (Shen).
(11)ראה http://www.qikong.co.il/a_amidotzan_20060205.asp לעיון נוסף.

 

פרסום ראשון :02/07/2008 15:34:39
עדכון אחרון :09/09/2016 11:30:50
עדכונים אחרונים
ראיון עם Keith Kwok Lap Yin
להמשך לחצו כאן